שמחת בית השואבה

שמחת בית השואבה

ראשון, ספטמבר 25th, 2011


בלונים, עוגה,מתנות. "היום יום הולדת"
יום חמישי בין חמש לשבע. שעתיים בשבוע שבלעדיהן אי אפשר. לזכות להיות במקום מיוחד, עם ילדים עוד יותר מיוחדים. להיכנס לרחוב הצר לבנין המתרחב לשכוח ולהתחבר. לשכוח מההמולה שבחוץ, מהעייפות של השבוע, מכל מה שיש עוד לעשות. ולהתחבר לילדים. לא אלה שקופצים עליך, שיודעים להגיד שהם מעריכים, לילדים שבלי מילים מעבירים הרבה יותר. שהמבט שלהם הוא הכל בשבילך. שהחיוך שלהם הוא זה שנותן לך את הכח לשבוע הקרוב. שיש בכל אחד מהם כח אדיר וייחודי.
יום חמישי אחרי הצהרים, יום שקט במעון עלה בירושלים. שקט שמעבר אליו אני יודעת שיש המון עשייה. עשייה של כל מורה בכתתה, של טיפול מסור של מטפלות, של מתנדבות שנותנות את כל כולן, של צוות שתמיד חושב איך רק לעשות יותר טוב ושמח.פה.ובעוד כמה מקומות בארץ.. וכשאני נכנסת לכיתה שלי אני מרגישה חלק מכל הדבר הגדול הזה. בשבוע שעבר כשנכנסתי למעון כרגיל הרגשתי מחוברת לכל זה הרבה יותר.
כמה ימים קודם בקעו מהמעון קולות אחרים.הסעות. חולצות. ילדים. צוות. מתנדבים. תזמורת. משפחות. הפתעות.
שמחת בית השואבה תשע"ג. כולם עולים לירושלים…
זכינו שהצטרפו אלינו ילדים מכל מעונות "עלה" בארץ לשמחה הגדולה. התרגשתי. התרגשתי שהילדים שמחים ומחייכים, שגם הם חווים את שמחת החג, התרגשתי לראות עוד ילדים מיתר המעונות משהו שאני מרגישה כ"כ חלק ממנו אבל לא זכיתי לראות אותו. תמיד רציתי להיות ב"עלה" נגב, לראות את הילדים של "עלה" בני ברק, ולשמוע קצת יותר על "עלה" גדרה. ובחג הסוכות זכיתי קצת, קצת, לטעום מהדבר הגדול הזה. להרגיש יותר מחוברת, ולקבל עוד כח להמשיך לבוא ולדאוג שיהיה כמה שיותר טוב ושמח כאן אצלינו לכל אחד ואחד.
אז תודה.תודה לכל אחד שהוסיף עוד נקודת אור בדרך לשמחה הגדולה והמשמעותית הזו. וכמובן תודה לילדים שאני לא מפסיקה לקבל וללמוד מהם.
השבוע אני חוגגת יומולדת בעלה, חמש שנים שאני מתנדבת ועכשיו מרגישה יותר מחוברת..

פשוט תודה, רבקה.