ישראלה נבו – יהי זכרה ברוך

ישראלה נבו – יהי זכרה ברוך

  • הדפסה
פרטים
פורסם ביום שבת, 24 ספטמבר 2011 19:46

מספידים, מוקירים וזוכרים

ביום ראשון י"ד כסלו תשע"א, 21 בנובמבר 2010 נפרדה משפחת עלה, כמו גם רבים אחרים, מאישה יקרה ומיוחדת – ישראלה נבו ז"ל. ישראלה הייתה מיוזמי ומקימי מעון מוריה–עלה גדרה, והכפר השיקומי עלה נגב– נחלת ערן. במהלך חייה היא פעלה למען החלשים באוכלוסיה, והיוותה עמוד תווך בקידום ילדי עלה – כולם היו ילדיה.

אישיותה הנדירה, פועלה הייחודי וכאב הפרידה ממנה משתקפים בדברי ההספד שקרא בהלוויה אלוף (במיל') דורון אלמוג – יו"ר עלה נגב-נחלת ערן, ובדברים שכתב לזכרה הרב שמואל רבינוביץ- רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים – הנה הם לפניכם.

 

22לאוק' 2010

ט"ו כסליו תשע"א

דברים לזכרה של ישראלה נבו

דורון אלמוג

ישראלה אהובה שלנו,

המפגש איתך היה באחד הצמתים הקשים של חיינו. ההחלטה להוציא את ערן שלנו מהבית ולהעבירו למוריה בגדרה. הגענו למקום בהמולת הסידורים. על אחד הקירות תלתה תמונה הפוכה ואני שאלתי אותך מי ייתן לערן נשיקת לילה טוב ומי יקפיד בלבושו ובכל צרכיו במקום המבולגן הזה. ואת אמרת בקול שקט ובעיניים טובות: "אני".

ואחר כך ידענו שאת באמת אוהבת את ערן ואת כל חבריו. שאת חשה אותם בכל רגע בכל שנייה. שאת חיה את חייהם, נושמת את נשימותיהם, חולמת את חלומותיהם, כואבת את כאבם ומעל לכל אוהבת אותם, אוהבת אותם, אוהבת אותם.

בנינו ביחד את בית ערן בגדרה. במשרד הרווחה סברו שהסטנדרטים גבוהים מידי. שהדיירים ישחיתו את המבנה המפואר. ביום שבו הדיירים נכנסו למבנה התקשרת אלי ואמרת בקול שקט: "אנחנו המפגרים דורון". ושאלתי, "על מה את מדברת ישראלה". ואמרת: "על ערן וחבריו. אתה צריך לראות באיזה כבוד הם מתייחסים לבניין החדש"…

בית ערן היה פריצת הדרך הראשונה. שבירת המוסכמות. קביעת נורמות חדשות שכמותן לא היו במדינת ישראל. ואת היית האדריכלית והנשמה של הבית. לא עוד פרוזדורים ארוכים ושירותים בקצה. לראשונה שני דיירים בחדר, צבעים ססגוניים, וילונות צוהלים, פינות משחקים, חדר אוכל משפחתי, סלון קטן, פינת טלוויזיה, חדרי יצירה ותעסוקה. פתאום כולם התחילו לחייך. הילדים, העובדים, ההנהלה. כאילו שהכאב העצום שהיה כלוא בתוך הגופות השבורים פרץ החוצה בחיוך של תקווה. פתאום הבית הפך להיות מקום עליה לרגל. פתאום היגיעו אנשים לראות את הנס המופלא. ואת חזרת ואמרת שאדם בעל צרכים מיוחדים הוא אדם כמוני כמוך ואנחנו אלו שצריכים לדאוג לצרכיהם ולהבטיח את זכויותיהם. פתאום הלב התמלא תקווה. והדיבורים שלך נתנו לנו את הכוח וההשראה להגות את רעיון הכפר. תחילה בשקט. אחר כך בקול ברור וצלול.

חזון הכפר מילא אותך תקווה, חיוך וכוחות גדולים. היית יוצאת לשטח וחזרה לשולחנות השרטוט. ובכל התהליך המופלא הזה עינייך קרנו אור גדול. בחדר הקטן בגדרה ישבנו איתך ועם צוות ההיגוי וחשנו את גלי ההתלהבות העצומה היוקדים ממך, ואת החשיבה על פרטי הפרטים. כאילו נכנסת לתוך גופם ונשמתם של כל אחד מילדינו וניסחת במקומו את משאלות ליבו על כפר החלומות שבו יגור עד יומו האחרון.

קרוב לארבע שנים של תכנון עד תקיעת היתד הראשונה. ואחר כך עוד שנתיים של בניה עד פתיחת שכונת המגורים הראשונה. ואחר כך התמודדות קשה של ניהול השגרה במקביל להמשך הובלת צוות הפיתוח. קונפליקט בלתי אפשרי של משימות נוגדות. מצד אחד הרצון לטפל במעון החדש ובדייריו כאילו הם מרכז היקום, ומצד שני הצורך להמשיך ולהתמקד בצרכי העתיד ובפרוייקטים שבדרך.

המשבר הגדול של כולנו בהקמת הכפר היה המשבר שנוצר בנסיבות עזיבתך. חשנו שיצאנו למסע קשה בדרך חתחתים שמעולם לא התנסנו בה. ודווקא באותם ימים קשים כאשר הכאב מועצם עקב מותו של ערן בננו, מצאנו כוחות עצומים בחזון הבהיר ששרטת לפנינו. החזון המבקש להעניק עתיד של תקווה לחלשים ביותר בחברה. ודווקא אז ביקשת ממני ללכת לבתי ספר ולדבר עם בני נוער ולהביא בפניהם את הבשורה כי הם אלו שיחוללו שינוי בחברה. הם אלו שצריכים להרים על נס את דגל המצויינות החברתית והערבות ההדדית. הם אלו שיש בכוחם ליצור תיקון גדול.

תודה ישראלה שהיית איתנו. תודה שהיית לנו מקור השראה. תודה שהיית שותפה ענקית לעיצוב חזון הכפר בבהירות ובעוצמה. בשם כל שותפי לדרך, אני מבקש ממך סליחה ומחילה אם פגענו בך. ילדי עלה נגב וילדי עלה כולם, מרכינים ראש היום ובוכים בכי גדול שיבקיע את אטימות הלב וירסק חומות של סטיגמות ודעות קדומות. הטוב והיפה שהבאת לעולמנו יהיה חקוק עימנו, ועלה נגב נחלת ערן ינציח את מורשתך וחזונך לנצח נצחים.

עכשיו שכל מכאוביך יצאו ממך ואת נמצאת יחד עם ערן שלנו, תני לנו כסות של אהבה למלא את כל חללי היקום ויהי זכרך ברוך.

===================================================================

בס"ד

"אשרי משכיל אל דל"- דברים לזכרה של ישראלה נבו

הרב שמואל רבינוביץ

רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

"אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל".

דוד המלך, נעים זמירות ישראל, פותח את מזמור מ"ב בתהלים במילים סתומות. "אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל". פסוק זה מעורר שאלות – מה בין ה"משכיל" לבין ה"דל"? איזה שכל מיוחד נדרש מול הדל, ואינו נדרש מול מי שאיננו דל? מדוע כשמשבחים את התומך בדל וסועדו קוראים אותו " מַשְׂכִּיל"?

את הפירוש שלי לדבריו של דוד המלך קיבלתי לפני שנים מישראלה. זה היה במקום שבו עומד היום הכפר "על"ה נגב". אז לא היה שם כלום. אבל עמדה שם איתנו עובדת סוציאלית אחת, עם אור בעיניים, שידעה לצייר לנו כפר שלם. כפר שיקומי מתוכנן לפרטי פרטים, בתבונה, ברגישות, בחכמה.

האשה הגדולה הזאת- ישראלה. שמכוח החזון שלה וההתלהבות שלה שסחפה את כולנו, עומד היום – באותו המקום בו עמדנו אז מול השממה – כפר "על"ה נגב- נחלת ערן" כנגד כל הסיכויים וכנגד כל מרפי הידיים.

שם, במקום הזה, הבנתי את משמעות המילים "אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל". הבנתי כמה גדול הוא זה שמפנה את כל חכמתו, מרצו וטוב ליבו – אל הדל, אל הפגוע, אל מי שלעולם לא ידע לומר תודה. אשרי המשכיל, שמעניק השכלתו דווקא לדל, ורותם את כל כוחותיו למענו.

"אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל", אמר דוד המלך, והתכוון לישראלה שלנו.

רבי שמשון רפאל הירש זצ"ל הוסיף קביעה מעניינת וחשובה, וזה לשונו:

הדל אינו עזוב; גם אם לא ידאגו לו בני אדם הצלתו ועזרתו באמיתיות באות לו מאת השם… אף על פי כן אל יטמנו בני האדם את ידם בצלחת אלא יחושו לעזרת העני והחולה ויקלו מעליהם את דחקם וצערם". אשריה שבהתגייסות לסייע לחלשים שבחברה זכתה להיות שליחה ואף שותפה של הקב"ה בעזרה וסיוע לזולת.

הכרתי את ישראלה לראשונה לפני 20 שנה, בתחילת דרכה כשעבדה כעובדת סוציאלית בנווה אורנים. טיפלה בקשישים וגלמודים ובמיוחד בפליטי שואה. לאחר מכן כשהקימה וניהלה את על"ה מוריה- גדרה. כבר אז בלטו בה התכונות שהפכו אותה למניחת אבן הפינה, למקור ההשראה, לשותפה הגדולה ולמעצבת של "על"ה נגב". איזו מסירות, התלהבות וראייה לטווח ארוך? ובעיקר- החיבור העמוק והמיוחד למטופלים, אהבה שאינה תלויה בדבר היו בה!

אנשים רבים זכו להכיר את ישראלה לכל אורך הדרך. אנשים שלמדו ממנה, כמוני, מהי נתינה, מהי מסירות, מהי אהבה. אני מאמין בלב שלם שבעת בואה לשערי שמיים עמדו איתה גם הנשמות הטהורות של הילדים הנוספים של ישראלה – ילדי על"ה, שחיו חיים קצרים אותם זכו לחיות תחת כנפיה של ישראלה. ביניהם נמצאת בודאי נשמתו של ערן, שהכפר על"ה נגב נולד מכוח האהבה אליו; ושישראלה ליוותה אותו, באהבה גדולה, עד רגעיו האחרונים ממש.

הנשמות הקדושות האלה, שחיו כאן איתנו, כלואות בתוך גופן; הנשמות שישראלה ידעה לראות מבעד לבעיות הפיזיולוגיות, הַקוֹגנֶטִיבִית וְהַמוֹטוֹרִית- הנשמות האלה מחכות עכשיו לישראלה בשמי מרום, ללוות אותה אל המקום המובטח לצדיקים כמותה.

"אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל". אשרינו אנו, שזכינו להכיר את ישראלה וללמוד את דמותה ואת תורתה.

ישראלה השאירה כאן מורשת וחזון, בדמות היחס של כל החברה אל פגועי המוחין ובמבנה הכפר השיקומי "עלה נגב- נחלת ערן"

תהא נשמתה צרורה בצרור החיים, אמן.

===================================================================