ארבע שנים בלי ערן

ארבע שנים בלי ערן

  • הדפסה
פרטים
פורסם ביום שבת, 24 ספטמבר 2011 19:33

 

דברים לזכרו – מאבא דורון ומהאחות נצן

ארבע שנים מפרידות בין היש לאין. ארבע שנים של געגועים לערן אלמוג ז"ל, בנם האהוב של דידי ואלוף (במיל') דורון אלמוג, אחיה הבלתי נשכח של נצן, והילד הנצחי של עלה. הוא גדל במעון מוריה, הוא היה מראשוני דייריו של הכפר השיקומי עלה נגב, והוא ההשראה והמנוע לפעילות נמרצת ובלתי פוסקת למען ילדי עלה.

 

ביום האזכרה לפטירתו של ערן, נכתבו ונאמרו המילים המרגשות של אביו דורון, יו"ר עלה נגב-נחלת ערן, ושל אחותו נצן. המילים רוויות הגעגועים והאהבה ראויות לערן, ונוגעות בלב כולם.

ארבע שנים בלי ערן

דורון אלמוג, אבא של ערן

כ' טבת תשע"א

25 לינואר 2011

ערן אהוב שלנו,

ארבע שנים בלעדיך. ארבע שנים שאני ממשיך לנסוע לכפר שבנינו עבורך, שבוע אחרי שבוע. ואני חסר את הפגישה איתך. את החיבוק שלך. את הריצה אלי עם צחוק ענק וידיים פרוסות לצדדים, כמו ציפור שמבקשת להמריא. חסר את השחייה המשותפת, את הטיולים בנחל הבשור ובמרחבי הנגב. את הארוחות בשטח, ליד הג'יפ. חסר את הנוכחות החידתית שלך.

אני יוצא לכפר כל שבוע כאילו לבקר אותך. לעבור שוב ליד החדר שלך. לחיות שוב ושוב את אלפי הרגעים ביחד ולראות בעיניים איך החלומות שרקמנו מתממשים בלעדיך. לראות את חבריך בברכה שכל כך ייחלת. לשמוע צחוק של הנאה וחיוך של תקוה. לחוש צביטת כאב על כל מה שהחסרת וגאווה גדולה על כל הטוב שהרעפת. לחוש כל ביקור מחדש שאני השליח שלך. שאתה האדריכל והבנאי שיוצק בתוכי כוחות עצומים לברוא עולם לאנשים מיוחדים כמוך. אתה שמנתץ את חומות הסטיראוטיפים והסטיגמות המפרידים בין ססמאות נבובות למעשה אמיתי, בין ערבות הדדית מוצהרת לערבות הדדית בפועל. אתה שמחנך אנשים לעולם טוב יותר. אתה שמבצע תיקון עולם.

השנה אורי ויהלי נכדינו האהובים בני ארבע וחצי. הם נולדו חצי שנה לפני שעזבת אותנו. הם כבר מבחינים בדקויות ובפרטים. עכשיו גם הם מדברים עליך. יהלי מתבונן בתמונת הרוכבים על הסוסים שבביתנו ואומר לאמא נצן, אחותך, שזה ערן אח של סבא שרוכב על הסוס השני. ואורי אומרת שערן, אח של אמא אהב את אמא יותר מכל אחד אחר. ויהלי מוסיף אחריה שאתה בשמיים, ואתה שומר על כולנו.

ערן בננו האהוב, ילד מיוחד שלנו,

מי ייתן ו-23 שנות חייך הקצרות יפיצו אור נגוהות של אהבה ענקית שתשנה סדרי עולם.

אני כל כך מתגעגע אליך ילדי האהוב.

4 שנים בלי ערן

ערן שלי.

ארבע שנים עברו וחסרונך ממשיך ללוות אותי בכל יום. בכל דקה.

יושבת מול המחשב. קובץ חדש. מסך לבן. עיניים דומעות.

ברקע כמעט עשרה קבצים שונים של עבודת הדוקטורט שלי המוקדשת לך.

כל יום אני לומדת עוד משהו חדש שמחדד את משמעות החוויה שלנו, החוויה של להיות

אחותך. וכל כך כואב לי שאתה לא כאן איתי דווקא עכשיו כשיש לי כל כך הרבה תובנות

ומחשבות ותוכניות.

וכך בין המודל החברתי למתודולוגיה האמניספטורית, בין תימת היציאה מארון הנכות

לתימת המעבר מתלות לתלות הדדית, עיניך הכחולות נשקפות אלי, עם מבטן המיוחד,

מבט מהחוץ אל הפנים, ואני נותרת כאובה וחלולה.

יהלי ואורי מתעניינים בך ומזכירים אותך כמעט בכל יום. דיג דיג דוג הדובון שלך עבר

להתגורר בחדרם והם מרבים לשאול עליך שאלות פילוסופיות של ילדים בני ארבע.

וכל כך עצוב לי שדרכך אני צריכה ללמד אותם את משמעות המוות, כי קיוויתי שתיתן

לחייהם משמעות אחרת, דומה לזו שהענקת לחיי.

שתלמד אותם על אהבה שאינה תלויה בדבר, על כבוד לכל אדם באשר הוא, על היופי

שבפשטות ועל תקשורת ללא מילים.

לפעמים הדמיון והתקווה סוחפים, ואני רואה אותנו מבקרים אותך בעלה נגב, אתה רוכב

על האופניים מסביבם והם נהנים מגן המשחקים וקיר הטיפוס שהם כבר למדו להכיר

ולאהוב, יהלי מלמד אותך לקחת טרמפ על הכיסא של ליאור ואחר כך כולנו משתכשכים

יחד בבריכה החדשה, ממנה לא זכית להנות. ומדי פעם אני שולפת את המצלמה מהתיק

ומצלמת אתכם יחד. שתהיה לנו מזכרת של רגעים מאושרים יחד.

אבל התמונות האלו הן רק בראש שלי, ובמציאות אורי אומרת לי לפני שהיא נרדמת שגם

היא מתגעגעת אליך ושחבל שהיא לא פגשה אותך, ויהלי אומר שהוא יודע שאתה לא

בשמיים כי אתה מת.

ואתה באמת מת. כבר ארבע שנים שאתה מת וזה עדיין נראה לי כל כך מוזר, תלוש ולא

הגיוני.

ולי רק נותר להמשיך ולספר עליך, סיפורים קטנים, זכרונות מתוקים, על כמה שאהבת

לזלול מילקי ועל המנהג שלך לחלוץ את הנעליים שנייה אחרי שאתה מתיישב בספסל

האחורי באוטו ולשלוח כפות רגליים קדימה כדי שיעשו לך מסז'.

ארבע שנים אחרי וכל מה שנותר לי הוא רק לספר, לזכור ולקוות שתופיע בחלומותי, כדי

שאוכל לפחות עוד פעם להיזכר ולהרגיש את החיבוק שלך, אפילו אם זה לא באמת.

אוהבת ומתגעגעת, אחותך נצן